יום שני, 19 בדצמבר 2016

למי פה לא אמרו- עזבי, זה רק בראש שלך...

סיפור- 
ליל שבת.
אני עם צהלי, בת השלוש וחצי שלי.
פתאום עומד מולנו אדם לבוש כהה,
שולף אקדח ומכוון עלינו.
אני מתבלבלת לא יודעת מה לעשות
ו...
מתעוררת ומגלה שצהלי ישנה איתי במיטה
זה היה רק חלום.
הלב שלי דופק כמו משוגע.
אני מחבקת אותה חזק,
מנסה להבין מה השעה ולהירגע.
לא מצליחה.
נו תחיה, זה היה רק חלום. 
כל הגוף שלי תפוס,
הדופק מהיר
ואני אומרת לעצמי-
תחיה.
זה רק חלום.
די.
לכי לישון. 

ואז הדולה שבתוכי מזכירה לי לקחת אוויר ולנשום
ואני נושמת עמוק, ומחבקת את צהלי
ולוקח לי זמן אבל בסוף אני חוזרת לישון
צהלי ואני בזמן רגוע יותר
ועד הבוקר כבר חולמת גם חלומות נעימים. 

ובבוקר הבנתי מה קרה לי. 
 הרי אני כל הזמן מסבירה סביבי
שמה שקורה במח משפיע על הגוף שלנו.
במח שלי, בחלום שלי, הייתי במצב של סכנה.
המח גורם להפרשה מוגברת של אדרנלין,
אי אפשר לישון עם כמות כזאת של אדרנלין
וזה מה שגרם לי להתעורר בבהלה.
המח בעצם הציל אותי ממציאות דמיונית
אבל זה לא היה רק בראש שלי
כי כל הגוף שלי הגיב למה שקרה בראש.
המתח בכל הגוף, הדפיקות לב הנשימה המהירה.
המח הכין אותי לפעולה מהירה שתציל אותי ואת צהלי.

ואז כשאני מבינה שאנחנו לא בסכנה
(חוץ מהסכנה שמישהי חוטפת לי את הכרית ;-) )
אני צריכה לתת זמן למח ולגוף להבין שמותר להרגע.

 ושוב זו היתה דוגמא מעולה בשבילי,
איך ההורמונים עובדים
זה לא, "רק בראש"
מה שקורה במח משפיע על הגוף שלנו.
אם יש לי סרטים בראש של פחד מהלידה
הם עלולים להשפיע על מה שיקרה בגוף שלי בלידה
פיזית ממש. 

אז מה עושים?
מטפלים במה שרץ לנו בראש.
זה יכול להיות ברמת-
"תחיה, זה היה חלום. 
צהלי פה לידך ואתן בטוחות
את יכולה לישון." 
 שזה מתאים יותר כשזה מפריע בכאן ועכשיו.
וכשזה מראש אז עדיף בכלל להתמודד יותר מזה,
מה באמת מפחיד אותי,
אולי יש לי מה ללמוד כדי להתמודד עם העניין הזה?
אולי דברים טכנים שיכולים לעזור לי?
העיקר שנבין את זה,
שלא נחשוב שזה רק בראש
ואז, הי, למה הגוף לא משתף פעולה בעצם?

אישה אחת בכל רבדיה צריכה ללדת-
בגוף, ברגשות ובמחשבות. 

מאחלת לך לידה טובה ומעצימה,
תחיה דוידוביץ

יום חמישי, 15 בדצמבר 2016

בואו נדבר על- פיטוצין

פיטוצין הוא חומר כימי
שמדמה את פעולת הורמון האוקסיטוצין.
האוקסיטוצין כידוע הוא ההורמון שמייצר צירים
 הפיטוצין מועבר דרך הוריד וגורם להתכווצויות ברחם.
מתי משתמשים בו?
 לעיתים בהשראת לידה ולעיתים במהלך לידה.
השראת לידה-
התחלת לידה מאפס בלי שיש תנאי מקדימים
לפעמים בגלל סיבה שקשורה לעובר
למשל כי העובר קטן ומניחים שיוכלו לעזור לו רק כיילוד.
לפעמים בגלל משהו שקשור לאמא
למשל כי יש מחלת רקע שמסכנת את האמא
 אבל בגדול מהחלטה שיש צורך שהלידה תקרה בזמן הקרוב.
במהלך לידה-
כשכן מתפתחת לידה באופן טבעי
 ומסיבות שונות יש צורך לזרז את הלידה
מה טוב בפיטוצין?
תראו בתמונה שפה,
זה מחשב שמזרים את החומר,
אפשר להגיד לו כמה טיפות לשגר בדקה
(פה לצורך העניין המינון הוא 72 לדקה)
האישה מנוטרת וככה אם רואים שהצירים חזקים מידי
או שהעובר לא מתמודד איתם טוב
אפשר במיידי להפסיק או להנמיך את המינון
 אם רואים שיש צורך ביותר מזה אפשר להגביר.
התמונה פה למשל צולמה בלידה שליוויתי,
שהתחילה אמנם באופן טבעי
אבל מאד בעצלתיים והיה סיבה לזרז
(חוסכת פרטים בשביל צנעת הפרט כמובן)
התחילו עם מינון של 25 טיפות,
ובמהלך הלידה לפי הצורך הגבירו בהדרגה.
 כאן זה עוד לא השיא שהגענו אליו בלידה הזו.







מה הדברים שצריך לשים לב אליהם-
הפיטוצין עובד כמו מחשב,
מבצע הוראות.
הצירים עובדים ועובדים טוב
ובד"כ הצירים יכאבו לאישה הרבה יותר
למה?
כי אוקסיטוצין, החומר הטבעי מופרש ביחד עם אנדרופינים-
משככי הכאב של הטבע.
הפיטוצין מגיע ישר לוריד ולכן משפיע ישירות.
עוד עניין בגלל שהצירים עלולים להיות חזקים יותר
 הוא יכול לגרום לירידות דופק חמורות לעובר.
כמו כל דבר,
יש יתרונות ויש חסרונות.
כשאנחנו יודעים יותר מי ומה
 קל לנו יותר לבחור מה נכון בכל סיטואציה.
למי היה בלידה פיטוצין ורוצה לשתף אותנו בחוויה?
וכמובן מוזמנות להוסיף מידע ולשאול כל שאלה שקשורה :)
לידות נפלאות לכולן,
 תחיה דוידוביץ