על הספר "מיילדות רוחנית"

הכי בכנות? 

לא עפתי בהתחלה כשקראתי את מה ש Shira Heimlich 

כותבת על הספר מיילדות רוחנית - סיפורי לידה וגינקולוגיה הוליסטית Spiritual midwifery
הסמנטיקה של מיילדות רוחנית... לקרוא לצירים גלים...
אני מודה שאני מסתייגת מזה,
חושדת בגישות שמנסות למכור
שבלידה אין כאב והכל נעים ויפה
כמובן אם רק את מספיק רוחנית ומחוברת.
ואז כמובן שרובנו חוות כאב בלידה
ומרגישות לא מספיק "נכונות".
ועוד דוגרי אחד?
אפילו התפלאתי על שירה,
לא מתאים לה בכלל להציג גישה כזאת.
אבל המשכתי לעקוב אחרי התהליך של התרגום
ואת הקטעים שהיא שיחררה
ואופס, התלהבתי מאד מאד.

כשהספר סוף סוף הגיע אלי חשבתי שאני אקרא אותו מהר כהרגלי
(בד"כ יום-יומיים מספיקים לי לספרים של 300-500)
תקשיבו, זה לא ספר אפשר לבלוע,
צריך לקחת במנות קטנות.
אחרי כמה עמודים אני מוצאת את עצמי מהורהרת, מעבדת..
עברו כמה שבועות לדעתי של קריאה לסירוגין.

ומה אני כל כך אוהבת בספר הזה?
שהוא כל כך לא פלקט של לידה זה הפי הפי וממש לא כל מי שמתוארת היא כזאת מחוברת שהלידה שלה תמיד קסומה ומדויקת. אפילו שרוב הנשים בספר מתארות את הצירים כגלים ומתארות חוויות מרגשות מאד.
מה למשל? למשל זה ספר היחיד בתחום שקראתי שבו מתוארות לידות של עוברים שמתו,
כן, אפילו לא בפרק נפרד.
נכון, קשה מאד לקרוא את זה ככה ועדיין לי זה הכניס נשימה עמוקה.
חשבתי על נשים שפגשתי אחרי לידות שקטות והפלות שאומרות- "בכלל לא חשבתי שזה משהו שיכול לקרות.
כלומר- לא אמור לקרות אצלי.
עד שלא העזתי לדבר לא ידעתי כמה נשים סביבי חוו דברים דומים אבל נראה שאף אחת לא מדברת על זה."
וכאן זה חלק מהחיים,
ובעצם הרבה יותר קל לקרוא את זה ככה
מאשר בנספח צדדי שכולו כאב.
כי באמת גם המוות הוא חלק מהחיים.

ואולי זאת בדיוק הנקודה,
מרגיש שהרבה מהשיח היום סביב לידות (ולא רק) מציג צד אחד-
או שאת רוחנית מחוברת לגוף שלך והלידה היתה מדהימה
או שאת חובבת אפידורל שצירים עבורה זה זוועת עולם
ולידה זה אירוע מלבב כמו תאונת דרכים
או שאת מאמינה שהגוף יודע לעשות את שלו
והרופאים סתם מכסתחים אותנו ועושים קריירה על הפחדים שלנו
או שהרופאים הם סגני הא-ל והקשבה לגוף זה חרטא
בהריון ראשון זה הכי מודגש.
או שאומרים לך- "לידה זה מקסים, זה נפלא, את עוד תראי!" ומחביאים ממך כל סיפור לידה שהוא לא "מושלם"
או שיש נשמה טובה שאומרת לך את כל האמת בפנים-
"ברגע שמתחיל משהו רוצי לבית חולים ותבקשי אפידורל!!! אל תנסי להיות "גיבורה" זה כואב שרמות שאין לך מושג איך קוראים לך!!!!"

אז הנה סוף סוף ספר שכן,
מגיש את האמת השלמה כפי שהיא,
זה כואב וזה קסום,
ובד"כ הכל תקין ולפעמים זה משתבש
ויש בלידה המון תחושות שלא חווינו מעולם
וחלקן נעימות וחלקן לא
ויש מצבים שבהם תמיכה ריגשית/ פיזית/ רפואית יכולה לשפר את המצב ויש פעמים שלא.

ואחרי שחששתי מספר מנותק
התחושה שלי היא דווקא של ספר מאד מחובר,
חיבור של האישה לגוף שלה,
לתינוק שלה, לבן הזוג שלה, למלווים, לצוות המיילדות, לתהליך.
חיבור של מיילדות מסורתית לידע רפואי מודרני,
חיבור בין בחירה חופשית לגבי ביחד עם קבלה של התהליך.

יש המון מה ללמוד מהספר,
גם אם את ממש לא בעניין של לידה טבעית
כדי להכיר עוד את הדרך שלך ושל התינוק להיפגש.

ובתמונה קטע מהספר שהתחברתי אליו מאד,
תופעה לא מספיק מוכרת של "לידה נסוגה"
זה נשמע מוזר אבל בד"כ תקין לגמרי.
פה ממש מובהק שזה עניין ריגשי,
לפעמים פיזית העובר "משפר כניסה" כדי להיכנס בזווית טובה יותר לאגן 

ועם סבלנות ותשומת לב לתהליך ולא רק ל"מספר" הפתיחה אפשר לראות שזאת גם דרך של הלידה להתקדם.

לילה טוב <3
תחיה דוידוביץ

הסיפור של תאיר. פרויקט סיפור שהיה

את הקטע הזה שאישה מגיעה עם צירים סדירים לבית חולים 
ושם הם נעצרים כולנו מכירות, 
לוקח זמן לבסס אוריינטציה במקום חדש בזמן צירים 
וזאת תגובה בריאה של הגוף, 
לתת זמן לגוף להסתגל מחדש למקום החדש 
ורק אז להמשיך את תהליך הלידה.

זה היה נראה שככה גם הפעם ועדיין משהו היה איטי יותר מהרגיל, 
אפילו שזאת לידה שניה של תאיר 
ובפגישות שלפני היא הרגישה לי מאד בשלה ללידה, 
יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה 
וגם הבן זוג תומך באופן מעורר השראה 
והקצב האיטי יחסית מפתיע אותי מאד.

אז בהתחלה אנחנו מבינות שיש עניין משפחתי 
שצץ ממש בדרך לבית חולים, נותנות לו הכרה, 
בודקות מה היא צריכה עכשיו בקשר לזה. 
ואז אנחנו מניחות שכאשר נעבור לחדר לידה הצירים יחזרו.

אז אנחנו מגיעות לחדר לידה 
ומקבלות מיילדת נפלאה שמייצרת תקשורת נהדרת עם תאיר 
וביחד עם הבן זוג אנחנו מייצרים לה את האווירה שהיא ביקשה לה כדי להעביר את הצירים, 
ואז כשהיא על הכדור ויש תאורה עמומה בחדר היא אומרת לנו- 
"בעצם אני ממש מפחדת ללדת, לא יודעת מה יעזור לי
אני רוצה להיות אחרי זה אבל אין לי מושג איך אני אעשה את זה."
אני בודקת איתה- את ממש לא רואה את עצמך יולדת, אה? 
וכשאני אומרת את זה אני יכולה ממש להרגיש את הפחד הזה, 
את השיתוק הזה שהוא יוצר, את ההפרעה לנשימה שהוא מייצר. 
כן, היא מאשרת, אני לא יודעת מה יעזור לי שם.

ואז אני מציעה לה לבדוק מה היא יודעת שיעזור לה, 
והיא מונה רשימה של דברים שיעזרו לה, 
האיש שלה מזכיר לה עוד דברים שהיא יודעת שעוזרים לה. 
ועכשיו זה מרגיש אחרת, אפשר שוב לנשום 
והנה מתחיל ציר ממש כשהיא מרגישה שזה בסדר. 
וזה מתקדם ועובד ואחרי זמן מה שוב היא מספרת 
שעולה בה הפחד שהיא לא יכולה לעשות את זה 
והיא לא יודעת איפה למצוא את האמונה שהיא יכולה. 
ואני שואלת אותה איפה הפחד מורגש. -הוא מורגש באגן.
ואיך זה בשביל האגן להחזיק את הפחד הזה? -האגן מרגיש קשיח כזה
אוקי, ואת יכולה לחפש רגע בגוף שלך אם יש מקום, אפילו קטן שאת מרגישה בו את האמונה הזאת שאת מחפשת? 
זה לוקח רגע אבל היא מגלה שבידיים, בכפות הידיים. 
היא מניחה את הידיים על הבטן.
ואז אני בודקת איתה מה האגן שלה צריך עכשיו? -להזיז את הפחד
ואז מתחיל ציר והיא קמה מהכדור שהיה נח עבורה עד עכשיו 
וממש מנערת את האגן, 
תנועה כזאת חדשה, 
שלא הייתה בה לפני זה, 
מתהווה עכשיו. 
תנועה פנימית, 
מחוברת גם לפחד וגם לאמונה.

אחרי הציר אני בודקת איתה מה עם האמונה בידיים 
וכן, זאת באמת שאלה מוזרה ברצף השאלות המוזרות האלה 
אבל תאיר יודעת להגיד שהאמונה מרגישה ממשית יותר עכשיו 
גם האגן מרגיש לה רך יותר. 
אחרי כמה דקות המיילדת מציעה לה בדיקת פתיחה, 
המיילדת ממש מציינת כמה הצוואר רך ופתוח 
ואפשר להרגיש את ההתקדמות שלה.
זה בדיוק זה, משהו מתרכך שם, הכי מבפנים. 
מהשלב הזה הצירים מתחילים להיות הרבה יותר סדירים 
ובשלבי יאוש שונים בהמשך הלידה 
אנחנו יכולים להזכיר לה את הידיים עם האמונה 
ולהזכיר לה שהפחד והיאוש הם רק חלק ממה שקורה עכשיו. 
אחרי החיבור הזה אפשר להזכיר שהדבר הגדול שקורה עכשיו זה שהתינוק שלה בדרך החוצה 
וכל המערכת שלה מגויסת לזה, 
כן גם הפחד והכאב נמצאים שם כדי לעזור לה בדרכם, 
לשמור עליה ועל הקצב של הלידה 
וגם האמונה נמצאת שם כל הזמן כדי להזכיר לה שזה בידיים שלה, 
שהיא עושה המון דברים נפלאים 
כדי לאפשר לתינוק שלה את הדרך החוצה.

גם בשלב שתאיר כבר בפתיחה מלאה 
וזה השלב שממנו הכי פחדה שוב הצירים מתרחקים זה מזה 
ושוב אנחנו מזכירות לה שהיא יכולה, 
המיילדת מבקשת ממנה שתגיד את זה 
ולוקח לה זמן אבל אז תאיר מצליחה להגיד: אני יכולה. 
ושוב אני מזכירה לה שכל פעם היתה התקדמות בלידה כשהיא בחרה להסכים שזה יגיע 
ואז תאיר אומרת- אני רוצה שהוא יהיה כבר על החזה שלי! 
ואז מתחיל ציר והמיילדת עוזרת לתאיר להרגיש את הראש כמו שביקשה 
וזה נהיה ציר ארוך כזה ומרגש עד דמעות 
שבסופו הראש יוצא ובציר הבא התינוק על החזה שלה. 
כי היא הסכימה ללדת.

מכירה את זה שאת מחפשת מתכון מושלם לאוכל כלשהו?

ואז את מוצאת מתכון שהבטיחו לך שאם תיצמדי להוראות זה יצא מושלם! 

פשוט צריך לעבוד בול כמו במתכון. 

כולך נרגשת, הולכת בול לפי המתכון ומגלה ששוב, 

זה יצא כמעט. טעים, לא שלא טעים אבל לא מושלם, לא וואו!! 

בתקופה שהייתי מכינה לחם כל שבוע הייתי יכולה לראות בעיניים 

איך שזה לא המתכון כמו ההקשבה לבצק של אותו שבוע, 

בקיץ היתה לחות והוא ביקש עוד קמח, ולהתפיח מעט זמן שלא יחמיץ

בחורף כשהאוויר יבש, הוא ביקש עוד מים ולתפוח ליד התנור

בכלים שונים שעבדתי איתו הוא התנהג אחרת,

גם איזה תנור השפיע על התוצר. 

אין מתכון אחיד שיבטיח בצק אחיד כי זה תלוי במשתנים שבהם אנחנו עובדים, 

אם רק נלך לפי הספר שהבטיח לנו את המתכון ללחם מושלם שתמיד מצליח-

ברוב הפעמים זה דווקא לא יצא מושלם. 

המתכון המנצח זה שימת לב לתנאי הסביבה ועבודה שמתחשבת בתנאים האלה. 

אפשר אולי לחלק את מה שצריך להיות באופן ההכנה ל3 מרכיבים-
מרכיבים בסיסים שאי אפשר בלעדיהם כמובן

התחשבות בתנאי הסביבה

והי, בואו לא נשכח שיש ביטוי לטעם האישי.
יש סיכוי שמה שמושלם בשבילי, לא טעים למישהו אחר. 

וטוב, 

זה בדיוק כמו בעבודה לקראת הלידה,

נשים לפעמים מבקשות ממני טיפ מנצח

או שומעות שאני דולה ואומרות לי- תשמעי, תגידי לכל הנשים שאת מלווה שאם הן יעשו את הדבר הבא תהיה להן לידה מוצלחת כמו שלי. 

אז זהו, שאין, אין מתכון ללידה מנצחת, אין מישהו שאם רק נמלא את מה שהוא אומר הלידה תהיה נפלאה. 

מה יש? כמו שברור שבשביל להכין לחם יש מרכיבים הכרחיים
אז גם פה, יש מידע מוחלט שאפשר ללמוד אותו
אבל אסור לוותר על השלב של ההקשבה לתנאי הסביבה שלנו, 

כמו שהבצק לפעמים צריך זמן התפחה ארוך ולפעמים קצר

ויש מי שאוהב להוסיף לבצק שלו זיתים ויש מי שזה יהרוס לו את הלחם. 

אז אולי את צריכה לעשות קורס הכנה ללידה מקיף כדי להיות בטוחה שהתכוננת "כמו שצריך" 
ואחותך דווקא מספיק לה לקרוא ספר אחד לקראת הלידה כי יותר מזה יכניס אותה לסרטים
אחת צריכה לכתוב תוכנית לידה מפורטת והשניה צריכה להגיד לעצמה שמה שיגיע יגיע

אחת צריכה חושך כדי להתחבר פנימה ולאחרת האור בלידה הוא ממש חשוב כדי שלא תתנתק.
אחת צריכה שיגידו לה מילים טובות והשניה שלא נעיז לדבר סביבה. 

ואולי בלידה הראשונה היה לך ממש נכון להביא איתך כמה מלווים ובלידה השניה הבנת שחשוב לך יותר שרק האיש שלך יהיה איתך?
ולמישהי אחרת היה מאד חשוב ללדת כמה שיותר טבעי ובזמן אמת היא הבינה שאפידורל תהיה בחירה מאד נכונה עבורה באותו רגע

אז מה המתכון שאת אוהבת ללידה שלך? 

תחיה

פוסט חמישי בסדרה והפעם על תרגול בהריון

למי שפיספסה, שיטת ברדלי היא אחת השיטות שיותר השפיעו עלי כמדריכת הכנה ללידה,
בכל שבוע אני מפרסת פוסט שמלמד משהו מעקרונות השיטה.

הזכרנו שבשיטת ברדלי יש 5 עקרונות חשובים-
הרפיה, תזונה, תרגילים, הימנעות וצבירת ידע.
 ואנחנו היום נדבר על התרגילים.

ההמלצה בשיטת ברדלי היא להקפיד על פעילות גופנית מתונה במהלך ההריון כגון הליכה או שחייה,
אם את מתרגלת עוד מלפני ההריון ספורט כלשהו
תוכלי להמשיך ולהקשיב לגופך
 ולעיתים להוריד את הקצב לפי שלבי ההריון והתחושה שלך.

בנוסף במהלך הקורסים בשיטה לומדים תרגילים פשוטים
המכוונים להגמיש ולחזק את שרירי הירך ופנים הירך 

כהכנה לשלב השני בלידה (שלב הלחיצות), 

לשחרר גב תחתון, לתרגל את שריר רצפת האגן ועוד.

אני ממליצה לך לחפש חוג התעמלות לנשים בהריון בסביבתך
או לחפש ביוטיוב סרטונים עם תרגילים שמתאימים להריון, יש בשפע
התרגול היומיומי יביא אותך ללידה בגוף חזק ובריא יותר.
 מגיע לתינוק שלך אמא חזקה!

זה הפוסט החמישי מתוך סדרה שבה אנו לומדות על שיטת ברדלי,
אחת השיטות שהשפיעו עלי מאד כמדריכת הכנה ללידה.
בכל יום רביעי בערב אעלה עוד חלק בסדרה.
מוזמנות להצטרף אלי!
 תחיה דוידוביץ

פוסט שלישי בסדרה והפעם על החשיבות של הרפיה ונשימה

דיברנו על המאבק של ד"ר ברדלי להכנסת בני זוג לחדר הלידה,
 ועל התועלת העצומה משותפות בני הזוג בלידה.

בשיטת ברדלי יש חמישה עקרונות חשובים מאד-
 הרפיה, תזונה, תרגילים, הימנעות וצבירת ידע.

נדבר היום על ההרפיה,
 מדובר בשלושה סוגי הרפיה: הרפיה גופנית, הרפיה מנטלית/מחשבתית והרפיה רגשית.
כאשר בקורסי הכנה ללידה של שיטת ברדלי האיש מנחה את האישה כיצד להרפות,
הם מתרגלים את ההרפיות כל ההריון ככה כשהם מגיעים ללידה
 מספיק לאישה לשמוע את קולו של בעלה והיא כבר נכנסת למוד רגוע.

כשאנחנו לוקחות נשימות עמוקות ואיטיות
אנחנו גם מפחיתות את תחושת הכאב שלנו
וגם עוזרות לתינוק בזמן הציר לשמור על דופק תקין.
 בנוסף כשאנחנו רפויות אנחנו מפרישות את ההורמונים הרצויים ללידה בריאה ותקינה וכמובן פחות כואבת.

זה הפוסט השלישי מתוך סדרה שבה אנו לומדות על שיטת ברדלי,
אחת השיטות שהשפיעו עלי מאד כמדריכת הכנה ללידה.
בכל שבוע אעלה עוד חלק בסדרה.
מוזמנות להצטרף אלי!

אני רוצה לספר לכן על שיטת הכנה ללידה שהשפיעה עלי רבות

אחת השיטות שהשפיעו עלי בתור מדריכת הכנה ללידה היא שיטת ברדלי,
את השיטה פיתח ד"ר רוברט ברדלי, בארה"ב במאה העשרים.
ד"ר ברדלי היה גניקולוג שגדל בילדותו בחווה וכילד היה עד להמלטות רבות.
הפער בין ההמלטות הפשוטות של החיות
לעומת הלידות הקשות של הנשים בבתי החולים 
שבאותה תקופה היו מקבלות קוקטיילים של תרופות לשיכוך הכאבים
וכפי שהיו מעידות הצעקות בחדרי הלידה
הם לא כל כך עזרו למלא את המטרה.
הוא התחיל להנחות את האחיות במחלקה,
בכל פעם שמי מהן היתה בהריון הוא היה מכין אותה ללידה,
מנחה אותה להרפות, לנשום באופן טבעי,
להאמין ביכולת הטבעית של הגוף ללדת
 כשמה שמנחה אותו זה בעצם לחקות את הבהמות בשעת ההמלטה.

אותן אחיות ילדו בלידות טבעיות והודו לו מאד על תרומתו ללידה שלהן.
יש כל כך הרבה ללמוד ממנו ולכן זהו פוסט ראשון מתוך סדרה,
בשבועות הקרובים אספר כל פעם עוד משהו משיטת ברדלי
וכדי שיהיה קל לעקוב ניתן ללחוץ על התגית "שיטת ברדלי" כדי לקרוא על פוסטים נוספים מהסדרה.

מוזמנות להצטרף אלי ללימוד!

למי פה לא אמרו- עזבי, זה רק בראש שלך...

סיפור- 

ליל שבת.

אני עם צהלי, בת השלוש וחצי שלי.

פתאום עומד מולנו אדם לבוש כהה,

שולף אקדח ומכוון עלינו.

אני מתבלבלת לא יודעת מה לעשות

ו...

מתעוררת ומגלה שצהלי ישנה איתי במיטה

זה היה רק חלום.

הלב שלי דופק כמו משוגע.

אני מחבקת אותה חזק,

מנסה להבין מה השעה ולהירגע.

לא מצליחה.

נו תחיה, זה היה רק חלום. 

כל הגוף שלי תפוס,

הדופק מהיר

ואני אומרת לעצמי-

תחיה.

זה רק חלום.

די.

לכי לישון. 

ואז הדולה שבתוכי מזכירה לי לקחת אוויר ולנשום

ואני נושמת עמוק, ומחבקת את צהלי

ולוקח לי זמן אבל בסוף אני חוזרת לישון

צהלי ואני בזמן רגוע יותר

ועד הבוקר כבר חולמת גם חלומות נעימים. 

ובבוקר הבנתי מה קרה לי. 

 הרי אני כל הזמן מסבירה סביבי

שמה שקורה במח משפיע על הגוף שלנו.

במח שלי, בחלום שלי, הייתי במצב של סכנה.

המח גורם להפרשה מוגברת של אדרנלין,

אי אפשר לישון עם כמות כזאת של אדרנלין

וזה מה שגרם לי להתעורר בבהלה.

המח בעצם הציל אותי ממציאות דמיונית

אבל זה לא היה רק בראש שלי

כי כל הגוף שלי הגיב למה שקרה בראש.

המתח בכל הגוף, הדפיקות לב הנשימה המהירה.

המח הכין אותי לפעולה מהירה שתציל אותי ואת צהלי.

ואז כשאני מבינה שאנחנו לא בסכנה

(חוץ מהסכנה שמישהי חוטפת לי את הכרית ;-) )

אני צריכה לתת זמן למח ולגוף להבין שמותר להרגע.

 ושוב זו היתה דוגמא מעולה בשבילי,

איך ההורמונים עובדים

זה לא, "רק בראש"

מה שקורה במח משפיע על הגוף שלנו.

אם יש לי סרטים בראש של פחד מהלידה

הם עלולים להשפיע על מה שיקרה בגוף שלי בלידה

פיזית ממש. 

אז מה עושים?

מטפלים במה שרץ לנו בראש.

זה יכול להיות ברמת-

"תחיה, זה היה חלום. 

צהלי פה לידך ואתן בטוחות

את יכולה לישון." 

 שזה מתאים יותר כשזה מפריע בכאן ועכשיו.

וכשזה מראש אז עדיף בכלל להתמודד יותר מזה,

מה באמת מפחיד אותי,

אולי יש לי מה ללמוד כדי להתמודד עם העניין הזה?

אולי דברים טכנים שיכולים לעזור לי?

העיקר שנבין את זה,

שלא נחשוב שזה רק בראש

ואז, הי, למה הגוף לא משתף פעולה בעצם?

אישה אחת בכל רבדיה צריכה ללדת-

בגוף, ברגשות ובמחשבות. 

מאחלת לך לידה טובה ומעצימה,

תחיה דוידוביץ

נפגשתי לאחרונה עם זוג מקסים,
זו כבר ממש לא לידה ראשונה שלהם,
היא ביקשה כלים כדי ללדת הפעם ללא אפידורל.

אז כדי שגם אתן תרווחנה בחרתי לכתוב כמה נקודות מהפגישה שלנו.

דבר ראשון התחלתי מההורמונים שמפעילים את הלידה.
הראשון שמבחינתי הוא מלך הלידה-
האוקסיטוצין.
האוקסיטוצין הוא הורמון האהבה,
הוא מגיע בכל עת שאנו חוות רגע נעים וטוב,
והוא זה שאחראי על שחרור הצירים.
הוא מגיע בעסקת חבילה אם הורמונים משככי כאבים.
זה מופלא בעיני,
ככל שאישה מרגישה בטוחה ונינוחה בזמן הצירים
הצירים יעברו בצורה טובה יותר וכואבת פחות.

בהמשך חשבנו ביחד איזה דברים מרגיעים אותה,
הם רשמו לעצמם מה כדאי להם להכניס לתיק הלידה
יש נשים שמבינות שהריח טוב יעזור להן,
יש נשים שיביאו מוזיקה אהובה,
פעם ליוויתי יולדת שביקשה שנראה לה תמונות של העובר מהאולטרסאונד
והרבה נשים בוחרות להעביר את הצירים במקלחת גם מהסיבה הזו.

וכמובן שאז תרגלנו ביחד נשימות טובות
שגם מזרימות חמצן אליה ולתינוק
ואין ספק שיש להן תפקיד חשוב בהרפיה.

ותרגלנו תנוחות ותנועות שמתאימות בזמן הצירים-
לאישה הראתי איך נח להישען ולזוז בזמן הציר
ולגבר הראתי איפה בד"כ נעים לאישה לקבל עיסוי בזמן הזה.

מתוך דף עם תנוחות מומלצות שאני עובדת איתו.

לידה היא מאורע מרגש ופעמים רבות אף מפתיע,
כשמבינים לקראת מה הולכים ויודעים להיערך נכון - רגשית ופיזית,
מהלך הלידה מתנהל בצורה יותר זורמת, בריאה ובשליטה.

מאחלת לכולן חוויות טובות ולידות מופלאות! 

תחיה דוידוביץ