‏הצגת רשומות עם תוויות דולה בבאר שבע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דולה בבאר שבע. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 7 במרץ 2019


שנים אומרים לנו שהחיים זה לא שחור ולבן שיש הרבה יותר גוונים מזה
ולא מספיק מלמדים אותנו איך למצוא את הגוונים שבאמצע.
במצבי קצה זה פוגש אותנו חזק יותר.
כשאני יושבת עם נשים לקראת לידה זה נוכח מאד חזק שיש בחירות שמרגישות בלתי אפשריות-
--או שהבן זוג יהיה איתי בחדר לידה ואז הוא ילחיץ אותי או שהוא לא יהיה ויש סיכוי רציני שאחר כך אני אכעס עליו שהוא לא היה איתי ברגעים כל כך משמעותיים בחיי המשפחה שלנו. 
או שאני הולכת ללידה וגינלית וחווה שחזור של הטראומה שעברתי או שאני הולכת לניתוח קיסרי שאני לא מסוגלת לחשוב על ההשלכות שלו.
-או שאני יולדת בבית למרות שכל הסביבה שלי מתנגדת או שאני הולכת לבית חולים ויהרסו לי את הלידה בוודאות.
לפעמים זה אפילו יותר מהותי מזה,
או שאני נכנסת שוב להריון ונכנסת למסלול שעבורי הוא רצף חרדות וקשיים בלתי נגמר או שלעולם לא אוכל להביא עוד ילד.

אתן גם מרגישות שלאט לאט אין אוויר לנשום
ככל שיש כאן עוד קביעות כאלה?
כמובן קל מאד כשאנחנו גוללים עוד פוסט בפייסבוק להגיד,
טוב נו מה הדרמטיות..
נשים כאלה צריכות להבין ש...
ואם נסכים להיות ברגע של כנות נוכל לשים לב שגם לנו יש צמתים כאלה שמרגישות כמו צומת T שחייבים לבחור או מזרח או מערב
וכל בחירה דורשת מאיתנו להפנות את הגב לבחירה השניה.
ואי אפשר באמת לבחור בחירה כזאת
אז אנחנו עומדות בצומת חסרי אונים.
זאת חוויה ממש קשה.
היא קשה כי באמת, יש בנו חלקים שרוצים דברים שונים.
יש בנו חלק שרוצה שיניחו לנו להתמודד לבד
וחלק שרוצה שיעטפו אותנו וישאו אותנו על כפיים

יש בנו חלק שרוצה לעשות את הדברים בדרכנו בלי לחשוב על ההשלכות
וחלק שרוצה לעשות את המקובל והבטוח

יש בנו חלק שרוצה להתחבר למסורת ולטבע
וחלק שרוצה לסמוך על המדע והמחקר

ובחירות שמנסות לאלץ אותנו לבחור רק בחלק אחד ולוותר על חלק אחר
מרגישות כמו לקרוע איבר בגוף
כי ללכת רק עם צד אחד אומר להשתיק חלק בתוכנו.



זה השלב הזה שבו הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים בכח דרך שלישית, ללכת לצפון או לדרום
אבל גם זה לא תמיד אפשרי וגם לפעמים מרגיש כמו ויתור על שתי האופציות ביחד.
פשרה פושרת וחסרת טעם.

האופן שבו אני מלווה נשים עוסק באפשרות לסלול דרך שהיא גם וגם,
אנחנו עומדות בצומת ושואלות מה הדברים שחשובים בפניה מזרחה,
אחר כך בודקות מה הדברים החשובים שיש בפניה מערבה,
לפעמים אפילו נבדוק מה הדבר החשוב בעצירה בצומת ועוד לא לבחור.
לפעמים השלב הבא יהיה עסוק בפנטזיה על הגשר שהיינו רוצות שיבנה כאן, ומה הוא היה מאפשר.
יש בעצירה הזאת בצומת מידע חשוב,
יש כאן הזדמנות חשובה מאד.
זאת לא רק ההתלבטות האם אני אלד בבית חולים א או בית חולים ב.
מסתתר כאן מידע משמעותי
שעבור האישה הזאת זה המקום שבו אפשר לדלות אותו.
מידע על מה שמעניק לה תחושת בטחון,
על הצרכים שלה בלידה ובכלל באירועי חיים משמעותיים.

לפעמים ברגע הזה אישה תבין שכל מה שהיא צריכה מבן הזוג שלה
זה את המבט שלו שמבטיח שהוא איתה בטוב וברע.
לפעמים אישה תבין שכל מה שהיא צריכה
זה שהסביבה שלה תכיר בקושי שלה.
לפעמים תיפתח כאן עוד אופציה חדשה
ולפעמים אפילו אישה תגיד-
בעצם בכלל לא משנה לי איפה אלד,
העיקר זה שכל הזמן יזכירו לי שאני חזקה.
איפה שאני לא אהיה תהיה לי את הידיעה הזאת.
ולפעמים כן תהיה פה הכרעה לאחד הכיוונים
אבל משהו מהדרך שהשארנו כן יגיע איתנו.

שמות לב לנשימה שנכנסת?

יום שני, 5 בנובמבר 2018

בואו נדבר רגע על אפידורל..


טוב אני יודעת שיש איזה הנחת מוצא שהפוסט שיכתב עכשיו יהיה נגד אפידורל 
כי אני דולה ודולות כידוע אמורות להתנגד לאפידורל, נכון? לא נכון  
זה לא פוסט נגד אפידורל  
זה פוסט בעדך. 

אז בואו נדבר, 
אפשר להגיד שיש שלושה מרכיבים עיקריים בשיקולים האם לקחת אפידורל-
 המרכיב האובייקטיבי- 
האם אפידורל זאת פרוצדורה בטוחה מספיק, 
האם תופעות הלוואי האפשריות הם מחיר שאני מוכנה לקחת. 
בשביל זה באמת מספיק לקרוא מחקרים ו/או להתייעץ עם רופא מרדים. 
לפעמים גם פשוט לקרוא מידע מפורט על ההליך בעצמו יבהיר הרבה. (למשל נשים רבות נושמות לרווחה כשמבינות שלא תישאר להן מחט בגב אלא רק צינורית דקה ורכה, פרט קטן ומשמעותי) 
כמובן שמול זה יש נשים שיהיה להן חשוב גם לקרוא מחקרים וסטטיסטיקות לגבי לידה טבעית. 

 המרכיב הסובייקטיבי- 
איך אני מרגישה כשאני חושבת על לידה עם אלחוש ועל לידה ללא אלחוש. 
כאן אין כל כך את מי לשאול חוץ מאשר את עצמנו- 
מה מדבר אלי יותר? מה מרתיע אותי? 
האם הייתי רוצה שהגישה שלי לדברים תהיה אחרת? 
מה אני צריכה כדי להתכונן ללידה שאני מאחלת לעצמי? 
ואולי בלידות שונות יתאימו לך אפשרויות אחרות, 
אנחנו מתפתחות ומשנות את דעותינו, אנחנו לומדות מהניסיון וזה נהדר. 

 המרכיב של מה שקורה בזמן אמת- 
יכול להיות שבנית על אפידורל והלידה מתקדמת מהר ואת לא מספיקה, 
יכול להיות שמאד רצית לידה טבעית אבל יש סיבה שעליך להיות בניטור רצוף וזה מרגיש בלתי אפשרי להתמודד ככה עם הצירים. 
ויכולים להיות מגוון תרחישים שאין לנו שליטה עליהם שמחייבים אותנו לגמישות בזמן אמת.
כאן אולי תהיה אכזבה על שינוי התכניות ומותר להכיר בזה שזה עשוי להיות מאד מאכזב לקחת/לא לקחת אפידורל כשממש רצינו ההיפך. 



אז האם כדאי לקחת אפידורל? תלוי.
האם כדאי לקחת/לא לקחת בגלל שמישהי אמרה-
"תקחי אחרת תהיה לך טראומה!!"
או
"אל תקחי!! זה תקע לי את הלידה ובגלל זה כאב לי הגב שנה!!"?
פחות, או לפחות לא רק על סמך זה.
בואו נזכור שלכל אחת מאיתנו יש חוויה שונה
שתלויה בכל כך הרבה משתנים שחלקם לא רלוונטים אלינו.

ומה כן ממש חשוב לי לומר?
כל המלצה שאתן מקבלות ולא רק בעניין אפידורל,
שווה לשאול האם זאת המלצה שנובעת מחוות דעת מקצועית או מחוויה אישית?
זה חשוב, כי נוכל ככה לדעת האם וכמה משקל לתת להמלצה הזאת.


שיהיו לנו בחירות טובות,
תחיה

יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

הסיפור של תאיר. פרויקט סיפור שהיה



את הקטע הזה שאישה מגיעה עם צירים סדירים לבית חולים 
ושם הם נעצרים כולנו מכירות, 
לוקח זמן לבסס אוריינטציה במקום חדש בזמן צירים 
וזאת תגובה בריאה של הגוף, 
לתת זמן לגוף להסתגל מחדש למקום החדש 
ורק אז להמשיך את תהליך הלידה.
זה היה נראה שככה גם הפעם ועדיין משהו היה איטי יותר מהרגיל, 
אפילו שזאת לידה שניה של תאיר 
ובפגישות שלפני היא הרגישה לי מאד בשלה ללידה, 
יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה 
וגם הבן זוג תומך באופן מעורר השראה 
והקצב האיטי יחסית מפתיע אותי מאד.


אז בהתחלה אנחנו מבינות שיש עניין משפחתי 
שצץ ממש בדרך לבית חולים, נותנות לו הכרה, 
בודקות מה היא צריכה עכשיו בקשר לזה. 
ואז אנחנו מניחות שכאשר נעבור לחדר לידה הצירים יחזרו.
אז אנחנו מגיעות לחדר לידה 
ומקבלות מיילדת נפלאה שמייצרת תקשורת נהדרת עם תאיר 
וביחד עם הבן זוג אנחנו מייצרים לה את האווירה שהיא ביקשה לה כדי להעביר את הצירים, 
ואז כשהיא על הכדור ויש תאורה עמומה בחדר היא אומרת לנו- 
"בעצם אני ממש מפחדת ללדת, לא יודעת מה יעזור לי
אני רוצה להיות אחרי זה אבל אין לי מושג איך אני אעשה את זה."
אני בודקת איתה- את ממש לא רואה את עצמך יולדת, אה? 
וכשאני אומרת את זה אני יכולה ממש להרגיש את הפחד הזה, 
את השיתוק הזה שהוא יוצר, את ההפרעה לנשימה שהוא מייצר. 
כן, היא מאשרת, אני לא יודעת מה יעזור לי שם.
ואז אני מציעה לה לבדוק מה היא יודעת שיעזור לה, 
והיא מונה רשימה של דברים שיעזרו לה, 
האיש שלה מזכיר לה עוד דברים שהיא יודעת שעוזרים לה. 
ועכשיו זה מרגיש אחרת, אפשר שוב לנשום 
והנה מתחיל ציר ממש כשהיא מרגישה שזה בסדר. 
וזה מתקדם ועובד ואחרי זמן מה שוב היא מספרת 
שעולה בה הפחד שהיא לא יכולה לעשות את זה 
והיא לא יודעת איפה למצוא את האמונה שהיא יכולה. 
ואני שואלת אותה איפה הפחד מורגש. -הוא מורגש באגן.
ואיך זה בשביל האגן להחזיק את הפחד הזה? -האגן מרגיש קשיח כזה
אוקי, ואת יכולה לחפש רגע בגוף שלך אם יש מקום, אפילו קטן שאת מרגישה בו את האמונה הזאת שאת מחפשת? 
זה לוקח רגע אבל היא מגלה שבידיים, בכפות הידיים. 
היא מניחה את הידיים על הבטן.
ואז אני בודקת איתה מה האגן שלה צריך עכשיו? -להזיז את הפחד
ואז מתחיל ציר והיא קמה מהכדור שהיה נח עבורה עד עכשיו 
וממש מנערת את האגן, 
תנועה כזאת חדשה, 
שלא הייתה בה לפני זה, 
מתהווה עכשיו. 
תנועה פנימית, 
מחוברת גם לפחד וגם לאמונה.
אחרי הציר אני בודקת איתה מה עם האמונה בידיים 
וכן, זאת באמת שאלה מוזרה ברצף השאלות המוזרות האלה 
אבל תאיר יודעת להגיד שהאמונה מרגישה ממשית יותר עכשיו 
גם האגן מרגיש לה רך יותר. 
אחרי כמה דקות המיילדת מציעה לה בדיקת פתיחה, 
המיילדת ממש מציינת כמה הצוואר רך ופתוח 
ואפשר להרגיש את ההתקדמות שלה.
זה בדיוק זה, משהו מתרכך שם, הכי מבפנים. 
מהשלב הזה הצירים מתחילים להיות הרבה יותר סדירים 
ובשלבי יאוש שונים בהמשך הלידה 
אנחנו יכולים להזכיר לה את הידיים עם האמונה 
ולהזכיר לה שהפחד והיאוש הם רק חלק ממה שקורה עכשיו. 
אחרי החיבור הזה אפשר להזכיר שהדבר הגדול שקורה עכשיו זה שהתינוק שלה בדרך החוצה 
וכל המערכת שלה מגויסת לזה, 
כן גם הפחד והכאב נמצאים שם כדי לעזור לה בדרכם, 
לשמור עליה ועל הקצב של הלידה 
וגם האמונה נמצאת שם כל הזמן כדי להזכיר לה שזה בידיים שלה, 
שהיא עושה המון דברים נפלאים 
כדי לאפשר לתינוק שלה את הדרך החוצה.
גם בשלב שתאיר כבר בפתיחה מלאה 
וזה השלב שממנו הכי פחדה שוב הצירים מתרחקים זה מזה 
ושוב אנחנו מזכירות לה שהיא יכולה, 
המיילדת מבקשת ממנה שתגיד את זה 
ולוקח לה זמן אבל אז תאיר מצליחה להגיד: אני יכולה. 
ושוב אני מזכירה לה שכל פעם היתה התקדמות בלידה כשהיא בחרה להסכים שזה יגיע 
ואז תאיר אומרת- אני רוצה שהוא יהיה כבר על החזה שלי! 
ואז מתחיל ציר והמיילדת עוזרת לתאיר להרגיש את הראש כמו שביקשה 
וזה נהיה ציר ארוך כזה ומרגש עד דמעות 
שבסופו הראש יוצא ובציר הבא התינוק על החזה שלה. 
כי היא הסכימה ללדת.

יום ראשון, 29 ביולי 2018

מה זה בעצם עיבוד לידה?


בעקבות שאלות של נשים רבות לאחרונה-
מה זה בעצם עיבוד לידה?

קודם כל מה זה לא-
למרבה הצער עיבוד לידה לא ישנה את העבר, 
לא נוכל להפוך את הלידה שהייתה ללידה מושלמת.

אז מה אנחנו עושות בתהליך עיבוד לידה?
לפעמים נשים אחרי לידה מרגישות שמשהו מהלידה "לא משחרר אותן"
שלמרות שכבר עבר "מספיק זמן" עדיין יש תחושות/ תמונות מהלידה שלא עוזבות אותן
לפעמים רק לקראת הלידה הבאה או כשעולה המחשבה על הריון נוסף פתאום נשים מגלות שבעצם נשאר להן משהו לא פתור מהלידה.
ומה שאנחנו מנסות לעשות זה להכיר את התחושות שמלוות את האישה עכשיו בקשר ללידה שהייתה,
מחפשות מה החלק ש"לא משתחרר" מבקש בעצם כרגע כדי שהיא תוכל להרגיש טוב יותר.



המרחב שאנחנו יוצרות הוא מרחב שבו אין שיפוטיות,
זה יהיה ממש בסדר להגיד כאן שמה שהיה בלידה
הוא התרחיש הכי נורא שיכל לקרות
ואני לא אכניס לפרופרוציות
או אגיד "בואי נתמקד בטוב שיש בזה".
אנחנו נוכל להיות עם כל מה שעולה,
גם עם הכעס וגם עם הפיוס,
גם עם השמחה וגם עם העצב
פשוט עם איך שזה מרגיש עבורך כרגע.

מה שנשים רבות מרגישות בסיום התהליך זו הקלה,
תחושה שנכנסת נשימה,
בשביל אישה אחת זה יאפשר לחשוב על הריון נוסף
בשביל אחרת זה יאפשר לה להרגיש יותר מחוברת לתינוק שלה
ולפעמים פשוט להרגיש שזה סוף סוף "לא רודף אותה"

אם משהו מכל זה נוגע בך
או שהיית רוצה לשמוע עוד את מוזמנת לכתוב לי :) 

יום ראשון, 15 ביולי 2018

זה יהיה במבחן??

"המורה, מה שאת מלמדת עכשיו יהיה במבחן?"
שאלה שמהדהדת בי משנות הבית ספר המוקדמות
שחלילה לא נקדיש איזה רגע של התרכזות בלימוד שלא נצרך לנו 
טוב, גם מחוץ לבית ספר, כשלמדתי לתאוריה בשביל רשיון נהיגה,
כל הקטע של להחליף גלגל, למדתי את מה שצריך כדי לעבור אבל היה ברור שאם במציאות יקרה משהו התשובה הנכונה באמת היא להתקשר לאבא, מה לא?
והאמת שבתחילת הדרך כדולה ומדריכת הכנה ללידה הסתכלתי באופן דומה על המפגשים שלי עם זוגות לקראת הלידה. יש "מבחן" שבו צריך "להצליח" ועכשיו בו נחשוב מה ממש חשוב שנלמד לפני הלידה.
אהה את רוצה לקבל 100%? נשקיע עוד בלמידה
את רוצה רק לעבור? אני אגיד לך מה הכי חשוב שתדעי.
אולי אני קצת מגזימה עם הדימוי אבל לא הרבה.


בשנים האחרונות ההסתכלות שלי נהייתה אחרת, הלידה היא לא רק משהו שצריך לעבור,
ההריון והלידה הם צומת משמעותית בחייה של האישה, הדרך שהיא תעבור את בתקופה הזאת משמעותית עבור האמא שהיא תהיה,
מה שיקרה בניהם כזוג יהיה משמעותי להורים שהם יהיו.
כשאנחנו מחפשות איזה דברים יתמכו בה ברגעים הקשים בלידה אנחנו מזהות את הנקודות שאחר כך יתמכו בה כאמא.
כשאנחנו בודקות איזה אסטרטגיות יש להם כזוג שיעזרו להם בלידה זה מעגן את הביחד שלהם לקראת אחד מאתגרי הזוגיות הגדולים שעומדים בפניהם.
כשאנחנו מבינות מה הדבר שהכי מפחיד אותה לקראת הלידה אנחנו הרבה פעמים נבין מה הדבר שהכי חשוב לה באמא שהיא רוצה להיות.
יותר ויותר אני מוצאת את עצמי מזמינה נשים לבדוק- אחרי הלידה, מה יגרום לך להרגיש שהלידה היתה ממש מה שרצית?
ואז אנחנו מגלות שם מה הדברים הממש חשובים עבור אותה אישה.
ובדיוק שם מגיעה הנקודה הזאת שפתאום מובן שפחות משנה איך בדיוק תיראה הלידה
אלא מה שחשוב זה הדרך הזאת שהאישה ובן זוגה עושים,
של חיבור פנימה והבנת הצרכים שלהם היא החשובה,
גם אם הלידה תיראה מאד רחוק מהתרחיש שאותו דמיינו
התהליך שהם עשו גם יעזור להם להתמודד עם מה שיגיע
ויותר חשוב-התהליך הזה לא ילך לשום מקום, הוא משמעותי עבור כל הדרך שבעצם מתחילה רק עכשיו...

יום חמישי, 31 במאי 2018

מכירה את זה שאת מחפשת מתכון מושלם לאוכל כלשהו?

ואז את מוצאת מתכון שהבטיחו לך שאם תיצמדי להוראות זה יצא מושלם! 
פשוט צריך לעבוד בול כמו במתכון. 

כולך נרגשת, הולכת בול לפי המתכון ומגלה ששוב, 
זה יצא כמעט. טעים, לא שלא טעים אבל לא מושלם, לא וואו!! 

בתקופה שהייתי מכינה לחם כל שבוע הייתי יכולה לראות בעיניים 
איך שזה לא המתכון כמו ההקשבה לבצק של אותו שבוע, 
בקיץ היתה לחות והוא ביקש עוד קמח, ולהתפיח מעט זמן שלא יחמיץ
בחורף כשהאוויר יבש, הוא ביקש עוד מים ולתפוח ליד התנור
בכלים שונים שעבדתי איתו הוא התנהג אחרת,
גם איזה תנור השפיע על התוצר. 



אין מתכון אחיד שיבטיח בצק אחיד כי זה תלוי במשתנים שבהם אנחנו עובדים, 
אם רק נלך לפי הספר שהבטיח לנו את המתכון ללחם מושלם שתמיד מצליח-
ברוב הפעמים זה דווקא לא יצא מושלם. 
המתכון המנצח זה שימת לב לתנאי הסביבה ועבודה שמתחשבת בתנאים האלה. 

אפשר אולי לחלק את מה שצריך להיות באופן ההכנה ל3 מרכיבים-
מרכיבים בסיסים שאי אפשר בלעדיהם כמובן
התחשבות בתנאי הסביבה
והי, בואו לא נשכח שיש ביטוי לטעם האישי.
יש סיכוי שמה שמושלם בשבילי, לא טעים למישהו אחר. 

וטוב, 
זה בדיוק כמו בעבודה לקראת הלידה,
נשים לפעמים מבקשות ממני טיפ מנצח
או שומעות שאני דולה ואומרות לי- תשמעי, תגידי לכל הנשים שאת מלווה שאם הן יעשו את הדבר הבא תהיה להן לידה מוצלחת כמו שלי. 
אז זהו, שאין, אין מתכון ללידה מנצחת, אין מישהו שאם רק נמלא את מה שהוא אומר הלידה תהיה נפלאה. 
מה יש? כמו שברור שבשביל להכין לחם יש מרכיבים הכרחיים
אז גם פה, יש מידע מוחלט שאפשר ללמוד אותו
אבל אסור לוותר על השלב של ההקשבה לתנאי הסביבה שלנו, 
כמו שהבצק לפעמים צריך זמן התפחה ארוך ולפעמים קצר
ויש מי שאוהב להוסיף לבצק שלו זיתים ויש מי שזה יהרוס לו את הלחם. 

אז אולי את צריכה לעשות קורס הכנה ללידה מקיף כדי להיות בטוחה שהתכוננת "כמו שצריך" 
ואחותך דווקא מספיק לה לקרוא ספר אחד לקראת הלידה כי יותר מזה יכניס אותה לסרטים
אחת צריכה לכתוב תוכנית לידה מפורטת והשניה צריכה להגיד לעצמה שמה שיגיע יגיע
אחת צריכה חושך כדי להתחבר פנימה ולאחרת האור בלידה הוא ממש חשוב כדי שלא תתנתק.
אחת צריכה שיגידו לה מילים טובות והשניה שלא נעיז לדבר סביבה. 
ואולי בלידה הראשונה היה לך ממש נכון להביא איתך כמה מלווים ובלידה השניה הבנת שחשוב לך יותר שרק האיש שלך יהיה איתך?
ולמישהי אחרת היה מאד חשוב ללדת כמה שיותר טבעי ובזמן אמת היא הבינה שאפידורל תהיה בחירה מאד נכונה עבורה באותו רגע


אז מה המתכון שאת אוהבת ללידה שלך? 

תחיה

יום ראשון, 27 במאי 2018

מחשבות קצת אחרות על תוכנית לידה


מידי פעם נשים שואלות אותי על תוכנית לידה, 
מה דעתי והאם זה מומלץ או האם אני כותבת ביחד עם נשים תוכניות כאלה.
הרעיון המוכר של תוכנית לידה הוא להקל על התקשורת בחדר לידה, 
כמו הצהרת כוונות של היולדת לגבי מה שחשוב עבורה בלידה.
זה בעצם מתחלק לשני שלבים, כתיבת התוכנית ולהגיש אותה לצוות בחדר הלידה.

השלב הראשון הוא השלב של לכתוב את התוכנית, 
כלומר ללמוד לברר, לחקור מה חשוב לי לגבי הלידה שלי.
זה שלב שהוא כמובן מבורך, אני מעודדת נשים לעשות את זה בדרכים שונות, 
לבדוק איזה ידע חשוב להן לרכוש, איך הן רואות את הלידה שלהן 
ומה יכול לתמוך בהן כדי להגיע ללידה בצורה המיטבית עבורן.
זה מתחיל ברשימה של המון פרטים שחשובים לאישה, 
אני מזמינה אותה לחשוב על התרחיש הכי ורוד שעולה בדעתה ואז היא מתחילה לשרטט את זה, 
זה יכול להיות כאלה משפטים למשל-
הלוואי שהלידה תהיה ביום הזה בשבוע,
שהלידה תתחיל דווקא כשאני נמצאת בבית
שלא ירבו בבדיקות פנימיות
שיסבירו לי לפני כל פרוצדורה מה בדיוק הולך לקרות
שיניחו עלי את התינוק מיד כשהוא נולד


יש משהו חשוב בכתיבה של הדברים האלה, 
זה עוזר לאישה לעשות סדר בדברים 
וככה היא יכולה גם להסביר לבן הזוג והדולה שלה אילו סוג תמיכה היא מבקשת מהם.
ובד"כ אפילו בלי שאשאל הן בעצם אומרות, 
את יודעת? "בעצם הכי חשוב לי..." ואז יש להן עניין אחד שהוא באמת הקריטי
והוא בד"כ לא קשור למוזיקה שתהיה או האם כן או לא יהיה מוניטור לסירוגין.
בד"כ הכותרת לרשימה הזאת קשורה לאיכות החוויה שהאישה רוצה לחוות,
שכל הפרטים שנכתבו ברשימה הם רק הביטויים של החוויה. 
נשים אומרות שבעצם הכי חשוב "שאני אדע כל הזמן שיש איתי מישהו שיודע מה אני עוברת"
או "חשוב לי לחוות את הלידה, אני צריכה שתבדקו שאני אתכם. אל תתנו לי להתנתק"
או "אני רוצה להרגיש כמו בנאדם שמדברים איתו בגובה העיניים ולא מעליו"
או "אני פשוט צריכה שמי שיהיה איתי יזכיר לי שאין דבר כמוני ברגע הזה. שאני מלכה בזמן שאני יולדת"
המשפטים האלה יקרים מפז,
כי הם נולדים אחרי שדיברנו על כל כך הרבה פרטים שבהם אני רוצה שיקרה ככה 
אבל אולי זה לא יתאפשר ואם זה לא באופן הזה אז אני רוצה שיגיבו בצורה כזאת 
ואחרי כל הפרטים האלה, 
כשהאישה יודעת להגיד מה הדבר הכי חשוב מתוך כל הפרטים שגם הם כשלעצמם חשובים, 
בן הזוג ואני כדולה יכולים להרגיש הרבה יותר בטוחים שנוכל לתמוך באישה ולעזור לה להגיע לחוויה שחשובה לה


החלק השני של תוכנית לידה זה בדרך כלל להגיש אותה לצוות בחדר לידה,
פעמים רבות אני רואה שהכוונה של אישה כשהיא מגישה תוכנית לידה 
זה להקל על התקשורת שלה עם הצוות, 
היא יודעת שלא כל מה שחשוב לה היא תזכור או תצליח להסביר בזמן אמת 
והאופציה של לכתוב את הדברים נראית מצוינת.
העניין שאני רואה שלפעמים דווקא המהלך הזה פוגע בתקשורת בין המיילדת ליולדת.
מקרה אמיתי שקרה בלידה שליוויתי,
המיילדת (הנהדרת, באמת!) בתוך העומס שמוטל עליה פוגשת דף עמוס בבקשות, 
היא מנסה לדלות בזריזות את הדברים החשובים וככה ראיתי את המיילדת אומרת לאישה-
"
טוב הבנתי את רוצה לידה טבעית כמו כולן, בסדר"
אז יש כאן מיילדת שבאמת ניסתה להקדיש לזה הקשבה 
ומנגד יולדת שמרגישה עכשיו שבכלל לא הקשיבו לה, 
הרי בתוכנית היו דיוקים שונים וזה לא שהיא פנאטית של לידה טבעית.
במקום שזה יתמוך בתחושה שרואים ומבינים את הצרכים הספציפיים שלה 
היא מרגישה ששוב רואים אותה אחת מתוך המוני יולדות.

אחרי עוד כמה התנסויות דומות הבנתי שהתקשורת בחדר לידה מבקשת משהו אחר.
לא רשימת מסרים אלא חוויה של הקשבה הדדית.
ואיך בכל זאת נסביר בחדר לידה את הדברים שחשובים לנו?
העניין של תקשורת עם הצוות בחדר לידה
 הוא באמת נושא שמגיע לו הרבה יותר מפוסט אחד, 
ואולי אין תשובה פשוטה לשאלה איך נכון לתקשר את הצרכים שלנו בחדר לידה.

ואחרי שאמרתי את זה אני כן אניח פה איזה טיפ קטן שלי שהוא רק חלק מתוך כל הנושא הזה.
אני מציעה לזוג לנסח משפט אחד בדבר שהכי חשוב להם במיילדת, 
ואז כשהם מתקבלים ללידה להגיד: "חשוב לנו מאד מיילדת ש..." (דוברת שפה X/ תומכת בלידה טבעית/תעזור לי לקבל מהר אפידורל/אוהבת להסביר מה היא עושה וכד')
בד"כ כל עוד אפשרי בית החולים ירצה להתאים לכם מיילדת שתתאים לכם וזה עוזר שאתם יודעים להסביר מה חשוב לכם.
ובלידה אני ממליצה לנסח במשפטים קצרים את הדברים שחשובים ליולדת. 
אני רואה שלצוות יותר קל לשתף פעולה כשמתנסחים בצורה שמסבירה מה חשוב לכם שיקרה 
לעומת משפטים שמנוסחים בצורה שמתארת את מה שאתם מתנגדים לו.
למשל: "חשוב לי שתניחי עלי את התינוק מייד כשהוא יוצא" לעומת "אני לא מוכנה שתקחי ממני את התינוק"
או "חשוב לי שתשאלי אותי אם נראה לך שיש צורך בחתך" לעומת "אני לא מוכנה שתחתכי אותי"

אני רואה שוב ושוב שמשפטים שמנוסחים בצורה שמביעה את הצורך של היולדת 
מעוררים הזדהות ורצון לשתף איתך פעולה 
לעומת משפטים שמביעים התנגדות גורמים לאנשי הצוות לסייג ולהסביר שלעיתים אין ברירה אלא לקחת מיד את התינוק או לבצע חתך.

מאד ישמחו אותי תגובות עם תובנות שלכן לגבי התקשורת הרצויה בחדר לידה, מה היולדת ובן זוגה יכולים לעשות כדי להרחיב את הקשר עם הצוות בחדר לידה

מאחלת לך שהלידה שלך תהיה חוויה טובה ומדויקת עבורך,
תחיה

יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

הסיפור של טליה. פרויקט סיפור שהיה

טליה באה לתהליך של עיבוד לידה רגע לפני הלידה שניה.
בפגישה הראשונה עיבדנו את סיפור הלידה ועשינו סדר במה שהיה שם ובתחושות שקשורות.
ובפגישה הבאה טליה בחרה להתמקד בחרדות שמלוות אותה,
היא התכוונה לחרדות מהלידה,
היו פחדים שקשורים בלידה הקודמת
והכנו דף שעליו נכתוב דברים מעשיים שיכולים לעזור לה.
בדקתי איך זה מרגיש לה להסתכל על הרשימה שמתחילה להיכתב לנו
ואז היא אמרה שתי תחושות-
התקדמות ותקיעות.
כתבנו על שני דפים שונים כל אחת מהתחושות,
היא החזיקה את הדף עם ההתקדמות
ואמרה שזה בשבילה פתיחה וציפיה ותחושת מוכנות ובשלות ללידה.


ואז כשהחזיקה את התקיעות עלה בה עצב ודאגה,
כאב לה בכל הגוף והיתה תחושת מחנק חזקה.
היא נזכרה כמה הכאב היה בלתי נסבל בלידה הקודמת.
שאלתי כמה, ממש בלתי נסבל שאין שום כח פיזי להתמודד עם זה.
ביקשתי שתדרג מ1-100?
התשובה היתה 100.
כאב בכל הגוף ובלתי נסבל ב100 אחוז וכלום כח להתמודדות.
ואז שאלתי אותה- הרי עברת את זה. מה עזר שתצליחי לעבור את זה?
"כי פשוט עוברים את זה ואין ברירה.
ובסוף יש תינוק חי וזה שווה הכל.
לפני הלידה הראשונה זה היה נראה לי ברור מאליו,
לא חשבתי בכלל שיכול להיות משהו אחר.
ועכשיו פתאום אני שומעת יותר מידי סיפורים קרובים
והביטוי לצאת בידיים מלאות מקבל משמעות כל כך שונה."
פתאום לא משנה לה אם יהיה ארוך או קצר התקדמות או תקיעות
העיקר שבסוף יהיה לה ילד בריא ושלם.
אני מפנה את תשומת ליבה עד כמה מקודם היה חשוב לה שיהיה קצר ותהיה התקדמות
ועכשיו זה בכלל לא העניין והעיקר זה שהכל יהיה בסדר.
"כן.
כי בכל רגע מישהו יכול למות.
אני בחרדות שיקרה לעובר משהו או לכל אחד מהיקרים לי."
אני שואלת אותה אם איבדה מישהו.
לא אני לא.
מישהו סביבך? במשפחה?
אוהו...
וכאן טליה התחילה לספר לי על כל כך הרבה מקרי אובדן, טבעים ולא טבעיים שקרו סביבה בתקופה האחרונה.
היא הציפה והציפה והציפה ובכל אחד היה סיפור שונה
ובאיזה שהוא שלב אני מבינה שאנחנו חייבות להיפרד מכל האנשים שהוזכרו כאן.
אני מסבירה לה כמה חשוב שניפרד מכולם,
שהיא התערבבה עם המוות כל כך
ואנחנו צריכות לתת לו מקום מוגדר כדי שלא יתפוס אצלה כל כך הרבה מקום.
אני מביאה לה דף שיהיה לוח זיכרון וצבעים שאיתם היא תתן ביטוי לכל מי שהוזכר כאן.
על הדף היא מציירת משהו,
סמל או ציור עבור כל אחד מהאנשים שהוזכרו,
כל אחד בצבעים אחרים ומשמעות שונה.
בדקנו אם יש עוד אנשים שצריכים להיות על הדף ואיך זה מרגיש להסתכל עכשיו על הדף הזה.
טליה חוותה הקלה ממש גדולה, היא ממש חייכה.
הצחיק אותה איך שאף אחד לא יבין מה זה הדף שמצויר פה והיא לא תוכל להסביר לאף אחד אבל גם אין צורך.
שאלתי אותה מה היא תרצה לעשות עם הדף והיא ביקשה להעלים אותו,
"כי זה לא קשור אלי. אני בחיים"
הדגשנו את זה- הם שייכים למתים ואת שייכת לחיים.
שאלתי אותה אם היא יכולה להגיד להם את זה והיא שמחה להגיד להם את זה.
היא מעכה את הדף וממש אמרה,
באהבה גדולה אני מועכת את זה.
אני לא צריכה את זה יותר.
ואז שאלתי אותה איך היא מרגישה בקשר ללידה,
היתה בה ידיעה ברורה שהכל יהיה בסדר,
מקודם אחת החרדות היתה שזה יכול לקרות בכל דקה, בכל רגע גם עכשיו היא יכולה לאבד את העובר או אנשים קרובים אחרים.
ועכשיו היה לה ברור שהכל יהיה טוב.
אז שאלתי מה היא צריכה עכשיו?
"כלום.
פשוט כיף לי.
אני ממש מחכה כבר ללידה לפגוש אותו."

פרוייקט "סיפור שהיה"

מאז שהתחלתי את דרכי כדולה זכיתי לראות וללוות מקרוב תמונות חיים ורגעים מופלאים,
הרבה זמן העדפתי לא לשתף ברגעים היפים האלו כדי לשמור על צנעת היולדות והמשפחות שליוויתי
ובתקופה האחרונה הבנתי שיש תועלת גדולה בשיתוף,
יש מקרים שיעזרו לנשים להבין שהן לא לבד בתחושותיהן,
יש מקרים שיעזרו לנשים להסביר לקרוביהן מה עובר עליהן
ויש מקרים שבוודאי יתרמו להעלאת מודעות לדברים חשובים
אז התחלתי לחפש אפשרות שלישית שהיא לא הימנעות משיתוף ולא פגיעה בפרטיות.
הרבה פעמים אחרי מקרים מיוחדים כתבתי לי את סיפור המקרה, בתקופה האחרונה אני מבקשת רשות מחלק מהנשים, עורכת ומטשטשת את הפרטים המזהים כדי שבסיפור יהיה מה שחשוב ומלמד ובעל ערך לכלל ולא מה ששייך לפרטיות האישה עצמה ו/או לקרוביה.
אז בתקופה הקרובה בע"ה יעלה בכל שבוע סיפור אחד של אישה אחת שיכולה ללמד אותנו הרבה מאד.
תודה לנשים שהסכימו להיות חלק מהפרויקט
ותודה לכן  


יום שני, 7 באוגוסט 2017

"אחרי מה שעברתי בהריון הקודם, אני פשוט בחרדות..."

לצערי את המשפט הזה שמעתי כל כך הרבה פעמים,
זה יכול להיות אחרי הריון מאד קשה,
אחרי לידה טראומטית, אחרי הפלה,
אחרי לידת פג ועוד ועוד.
נשים רבות חוששות אחר כך להיכנס שוב להריון
וכשהן כבר כן בהריון ההריון מלווה בהרבה חששות,
האם זה שוב יחזור על עצמו,
האם ההריון הזה יחזיק,
האם העובר בסדר?
אולי אני לא יכולה לסחוב הריון יותר מX שבועות בכלל?
זה בעצם רק מתבקש שבהריון החדש נחשוש כל כך,
אחרי אכזבה גדולה אנחנו לא רוצים להתאכזב שוב,
טבעי שנגיד לעצמנו-
הפעם אני לא אקשר רגשית לעובר עד שלא אראה אותו בחוץ בריא ושלם,
הפעם לא אתכנן כלום עד שנעבור את השבוע שבו הייתה ההפלה,
לא אספר לאף אחד כדי שלא כולם ידעו על הפלה אם תתרחש
וכן על זה הדרך.

אני בטוחה שרבות יכולות להזדהות עם חלק מהמשפטים
ולהוסיף עליהם עוד ועוד.
יש כמה נקודות שאני מציעה לנשים,
אני אשמח לשמוע ממך אם יש לך הצעות נוספות
שיכולות לעזור לעוד נשים שחוות דברים דומים.
לתת מקום לרגש-
לתת לעצמך לבכות ולכעוס ולפחד
כל תחושה שאת מרגישה היא לגיטימית
אין משהו שאסור להרגיש בקשר לזה.
להפריד-
זה הריון חדש,
הסיפור של העובר הזה שונה משל אחיו הגדול
כמו שאנחנו מתאמצים להפריד
בין התנהגות של אח אחד
להתנהגות של אחיו
ככה להגיד לעצמנו ולעובר-
הסיפור שלך אחר,
אני אשמור עליך ברחם
עד לחודש תשיעי
ואז תיוולד בלידה טובה ובריאה
אתה תהיה בריא וחזק.
למצוא דרכים לעבד את החוויה הקודמת
ולראות איזה דברים מעשיים
תוכלי לעשות כדי שהפעם יהיה שונה.
אחד הדברים שחשובים לי בקורס "להשתחרר וללדת מאהבה"
זה להעביר נשים את התהליך הזה-
לתת מקום לכל רגש שנמצא,
להפריד בין ההריונות/לידות
ולמצוא כלים וכוחות פרקטיים לקראת הלידה הבאה.
אז זו ההזדמנות שלך הפעם-
קורס "להשתחרר וללדת מאהבה" בבאר שבע
3 מפגשים בני שעתיים בימי שני,
מתחילות ביום שני, י"ג אלול, 4 בספטמבר
קישור להרשמה-
http://laledet-mehahava.ravpage.co.il/kurs
שהיה הריון טוב ובריא ולידה פשוטה ונפלאה לכל אחת!
תחיה דוידוביץ

יום חמישי, 20 באפריל 2017

פוסט חמישי בסדרה והפעם על תרגול בהריון


למי שפיספסה, שיטת ברדלי היא אחת השיטות שיותר השפיעו עלי כמדריכת הכנה ללידה,
בכל שבוע אני מפרסת פוסט שמלמד משהו מעקרונות השיטה.
הזכרנו שבשיטת ברדלי יש 5 עקרונות חשובים-
הרפיה, תזונה, תרגילים, הימנעות וצבירת ידע.
 ואנחנו היום נדבר על התרגילים.
ההמלצה בשיטת ברדלי היא להקפיד על פעילות גופנית מתונה במהלך ההריון כגון הליכה או שחייה,
אם את מתרגלת עוד מלפני ההריון ספורט כלשהו
תוכלי להמשיך ולהקשיב לגופך
 ולעיתים להוריד את הקצב לפי שלבי ההריון והתחושה שלך.
בנוסף במהלך הקורסים בשיטה לומדים תרגילים פשוטים
המכוונים להגמיש ולחזק את שרירי הירך ופנים הירך 
כהכנה לשלב השני בלידה (שלב הלחיצות), 
לשחרר גב תחתון, לתרגל את שריר רצפת האגן ועוד.
אני ממליצה לך לחפש חוג התעמלות לנשים בהריון בסביבתך
או לחפש ביוטיוב סרטונים עם תרגילים שמתאימים להריון, יש בשפע
התרגול היומיומי יביא אותך ללידה בגוף חזק ובריא יותר.
 מגיע לתינוק שלך אמא חזקה!
זה הפוסט החמישי מתוך סדרה שבה אנו לומדות על שיטת ברדלי,
אחת השיטות שהשפיעו עלי מאד כמדריכת הכנה ללידה.
בכל יום רביעי בערב אעלה עוד חלק בסדרה.
מוזמנות להצטרף אלי!
 תחיה דוידוביץ


יום חמישי, 13 באפריל 2017

פוסט רביעי בסדרה והפעם על תזונה!

בשבוע שעבר סיפרתי לכן שיש בשיטת ברדלי יש 5 עקרונות חשובים-
הרפיה, תזונה, תרגילים, הימנעות וצבירת ידע.

דיברנו על ההרפיה ואנחנו עוברות לתזונה.
תזונה זה באמת נושא רגיש בהריון,
נשים סובלות מבחילות, מהקאות,
מחוסר חשק לאכול או להיפך מחשקים גדולים למאכלים מסוימים.

בשיטת ברדלי יש דגש על תזונה בריאה,
בעקבות מחקרים שהוכיחו שיש קשר ישיר
בין כמות טובה של אכילת חלבונים בהריון
להפחתת הסיכון לרעלת הריון ומצבי סיכון אחרים שקשורים לתינוק
ולכן בשיטת ברדלי ממליצים על צריכת חלבונים בהריון.
בשר אדום, דגי ים וביצים ייטיבו מאד עם התזונה שלך,
לטבעוניות ו/או צמחוניות שבינכן
מומלץ להנביט קטניות ולהכניס אותן לכל ארוחה.

גם תזונת התינוק היא נושא הנלמד בקורסי הכנה ללידה בשיטה,
הכנה להנקה היא נושא משמעותי בקורסים.
מניסיוני כמדריכת הכנה ללידה וכדולה אין תחליף להכנה הזאת
והיא משמעותית מאד להצלחת ההנקה ולהתחלה פשוטה יותר של ההנקה.

זה הפוסט הרביעי מתוך סדרה שבה אנו לומדות על שיטת ברדלי,
אחת השיטות שהשפיעו עלי מאד כמדריכת הכנה ללידה.
בכל שבוע אעלה עוד חלק בסדרה.

מוזמנות להצטרף אלי!