את הקטע הזה שאישה מגיעה עם צירים סדירים לבית חולים
ושם הם נעצרים כולנו מכירות,
לוקח זמן לבסס אוריינטציה במקום חדש בזמן צירים
וזאת תגובה בריאה של הגוף,
לתת זמן לגוף להסתגל מחדש למקום החדש
ורק אז להמשיך את תהליך הלידה.
ושם הם נעצרים כולנו מכירות,
לוקח זמן לבסס אוריינטציה במקום חדש בזמן צירים
וזאת תגובה בריאה של הגוף,
לתת זמן לגוף להסתגל מחדש למקום החדש
ורק אז להמשיך את תהליך הלידה.
זה היה נראה שככה גם הפעם ועדיין משהו היה איטי יותר מהרגיל,
אפילו שזאת לידה שניה של תאיר
ובפגישות שלפני היא הרגישה לי מאד בשלה ללידה,
יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה
וגם הבן זוג תומך באופן מעורר השראה
והקצב האיטי יחסית מפתיע אותי מאד.
אפילו שזאת לידה שניה של תאיר
ובפגישות שלפני היא הרגישה לי מאד בשלה ללידה,
יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה
וגם הבן זוג תומך באופן מעורר השראה
והקצב האיטי יחסית מפתיע אותי מאד.
אז בהתחלה אנחנו מבינות שיש עניין משפחתי
שצץ ממש בדרך לבית חולים, נותנות לו הכרה,
בודקות מה היא צריכה עכשיו בקשר לזה.
ואז אנחנו מניחות שכאשר נעבור לחדר לידה הצירים יחזרו.
שצץ ממש בדרך לבית חולים, נותנות לו הכרה,
בודקות מה היא צריכה עכשיו בקשר לזה.
ואז אנחנו מניחות שכאשר נעבור לחדר לידה הצירים יחזרו.
אז אנחנו מגיעות לחדר לידה
ומקבלות מיילדת נפלאה שמייצרת תקשורת נהדרת עם תאיר
וביחד עם הבן זוג אנחנו מייצרים לה את האווירה שהיא ביקשה לה כדי להעביר את הצירים,
ואז כשהיא על הכדור ויש תאורה עמומה בחדר היא אומרת לנו-
"בעצם אני ממש מפחדת ללדת, לא יודעת מה יעזור לי
אני רוצה להיות אחרי זה אבל אין לי מושג איך אני אעשה את זה."
אני בודקת איתה- את ממש לא רואה את עצמך יולדת, אה?
וכשאני אומרת את זה אני יכולה ממש להרגיש את הפחד הזה,
את השיתוק הזה שהוא יוצר, את ההפרעה לנשימה שהוא מייצר.
כן, היא מאשרת, אני לא יודעת מה יעזור לי שם.
ומקבלות מיילדת נפלאה שמייצרת תקשורת נהדרת עם תאיר
וביחד עם הבן זוג אנחנו מייצרים לה את האווירה שהיא ביקשה לה כדי להעביר את הצירים,
ואז כשהיא על הכדור ויש תאורה עמומה בחדר היא אומרת לנו-
"בעצם אני ממש מפחדת ללדת, לא יודעת מה יעזור לי
אני רוצה להיות אחרי זה אבל אין לי מושג איך אני אעשה את זה."
אני בודקת איתה- את ממש לא רואה את עצמך יולדת, אה?
וכשאני אומרת את זה אני יכולה ממש להרגיש את הפחד הזה,
את השיתוק הזה שהוא יוצר, את ההפרעה לנשימה שהוא מייצר.
כן, היא מאשרת, אני לא יודעת מה יעזור לי שם.
ואז אני מציעה לה לבדוק מה היא יודעת שיעזור לה,
והיא מונה רשימה של דברים שיעזרו לה,
האיש שלה מזכיר לה עוד דברים שהיא יודעת שעוזרים לה.
ועכשיו זה מרגיש אחרת, אפשר שוב לנשום
והנה מתחיל ציר ממש כשהיא מרגישה שזה בסדר.
וזה מתקדם ועובד ואחרי זמן מה שוב היא מספרת
שעולה בה הפחד שהיא לא יכולה לעשות את זה
והיא לא יודעת איפה למצוא את האמונה שהיא יכולה.
ואני שואלת אותה איפה הפחד מורגש. -הוא מורגש באגן.
ואיך זה בשביל האגן להחזיק את הפחד הזה? -האגן מרגיש קשיח כזה
אוקי, ואת יכולה לחפש רגע בגוף שלך אם יש מקום, אפילו קטן שאת מרגישה בו את האמונה הזאת שאת מחפשת?
זה לוקח רגע אבל היא מגלה שבידיים, בכפות הידיים.
היא מניחה את הידיים על הבטן.
ואז אני בודקת איתה מה האגן שלה צריך עכשיו? -להזיז את הפחד
ואז מתחיל ציר והיא קמה מהכדור שהיה נח עבורה עד עכשיו
וממש מנערת את האגן,
תנועה כזאת חדשה,
שלא הייתה בה לפני זה,
מתהווה עכשיו.
תנועה פנימית,
מחוברת גם לפחד וגם לאמונה.
והיא מונה רשימה של דברים שיעזרו לה,
האיש שלה מזכיר לה עוד דברים שהיא יודעת שעוזרים לה.
ועכשיו זה מרגיש אחרת, אפשר שוב לנשום
והנה מתחיל ציר ממש כשהיא מרגישה שזה בסדר.
וזה מתקדם ועובד ואחרי זמן מה שוב היא מספרת
שעולה בה הפחד שהיא לא יכולה לעשות את זה
והיא לא יודעת איפה למצוא את האמונה שהיא יכולה.
ואני שואלת אותה איפה הפחד מורגש. -הוא מורגש באגן.
ואיך זה בשביל האגן להחזיק את הפחד הזה? -האגן מרגיש קשיח כזה
אוקי, ואת יכולה לחפש רגע בגוף שלך אם יש מקום, אפילו קטן שאת מרגישה בו את האמונה הזאת שאת מחפשת?
זה לוקח רגע אבל היא מגלה שבידיים, בכפות הידיים.
היא מניחה את הידיים על הבטן.
ואז אני בודקת איתה מה האגן שלה צריך עכשיו? -להזיז את הפחד
ואז מתחיל ציר והיא קמה מהכדור שהיה נח עבורה עד עכשיו
וממש מנערת את האגן,
תנועה כזאת חדשה,
שלא הייתה בה לפני זה,
מתהווה עכשיו.
תנועה פנימית,
מחוברת גם לפחד וגם לאמונה.
אחרי הציר אני בודקת איתה מה עם האמונה בידיים
וכן, זאת באמת שאלה מוזרה ברצף השאלות המוזרות האלה
אבל תאיר יודעת להגיד שהאמונה מרגישה ממשית יותר עכשיו
גם האגן מרגיש לה רך יותר.
אחרי כמה דקות המיילדת מציעה לה בדיקת פתיחה,
המיילדת ממש מציינת כמה הצוואר רך ופתוח
ואפשר להרגיש את ההתקדמות שלה.
זה בדיוק זה, משהו מתרכך שם, הכי מבפנים.
מהשלב הזה הצירים מתחילים להיות הרבה יותר סדירים
ובשלבי יאוש שונים בהמשך הלידה
אנחנו יכולים להזכיר לה את הידיים עם האמונה
ולהזכיר לה שהפחד והיאוש הם רק חלק ממה שקורה עכשיו.
אחרי החיבור הזה אפשר להזכיר שהדבר הגדול שקורה עכשיו זה שהתינוק שלה בדרך החוצה
וכל המערכת שלה מגויסת לזה,
כן גם הפחד והכאב נמצאים שם כדי לעזור לה בדרכם,
לשמור עליה ועל הקצב של הלידה
וגם האמונה נמצאת שם כל הזמן כדי להזכיר לה שזה בידיים שלה,
שהיא עושה המון דברים נפלאים
כדי לאפשר לתינוק שלה את הדרך החוצה.
וכן, זאת באמת שאלה מוזרה ברצף השאלות המוזרות האלה
אבל תאיר יודעת להגיד שהאמונה מרגישה ממשית יותר עכשיו
גם האגן מרגיש לה רך יותר.
אחרי כמה דקות המיילדת מציעה לה בדיקת פתיחה,
המיילדת ממש מציינת כמה הצוואר רך ופתוח
ואפשר להרגיש את ההתקדמות שלה.
זה בדיוק זה, משהו מתרכך שם, הכי מבפנים.
מהשלב הזה הצירים מתחילים להיות הרבה יותר סדירים
ובשלבי יאוש שונים בהמשך הלידה
אנחנו יכולים להזכיר לה את הידיים עם האמונה
ולהזכיר לה שהפחד והיאוש הם רק חלק ממה שקורה עכשיו.
אחרי החיבור הזה אפשר להזכיר שהדבר הגדול שקורה עכשיו זה שהתינוק שלה בדרך החוצה
וכל המערכת שלה מגויסת לזה,
כן גם הפחד והכאב נמצאים שם כדי לעזור לה בדרכם,
לשמור עליה ועל הקצב של הלידה
וגם האמונה נמצאת שם כל הזמן כדי להזכיר לה שזה בידיים שלה,
שהיא עושה המון דברים נפלאים
כדי לאפשר לתינוק שלה את הדרך החוצה.
גם בשלב שתאיר כבר בפתיחה מלאה
וזה השלב שממנו הכי פחדה שוב הצירים מתרחקים זה מזה
ושוב אנחנו מזכירות לה שהיא יכולה,
המיילדת מבקשת ממנה שתגיד את זה
ולוקח לה זמן אבל אז תאיר מצליחה להגיד: אני יכולה.
ושוב אני מזכירה לה שכל פעם היתה התקדמות בלידה כשהיא בחרה להסכים שזה יגיע
ואז תאיר אומרת- אני רוצה שהוא יהיה כבר על החזה שלי!
ואז מתחיל ציר והמיילדת עוזרת לתאיר להרגיש את הראש כמו שביקשה
וזה נהיה ציר ארוך כזה ומרגש עד דמעות
שבסופו הראש יוצא ובציר הבא התינוק על החזה שלה.
כי היא הסכימה ללדת.
וזה השלב שממנו הכי פחדה שוב הצירים מתרחקים זה מזה
ושוב אנחנו מזכירות לה שהיא יכולה,
המיילדת מבקשת ממנה שתגיד את זה
ולוקח לה זמן אבל אז תאיר מצליחה להגיד: אני יכולה.
ושוב אני מזכירה לה שכל פעם היתה התקדמות בלידה כשהיא בחרה להסכים שזה יגיע
ואז תאיר אומרת- אני רוצה שהוא יהיה כבר על החזה שלי!
ואז מתחיל ציר והמיילדת עוזרת לתאיר להרגיש את הראש כמו שביקשה
וזה נהיה ציר ארוך כזה ומרגש עד דמעות
שבסופו הראש יוצא ובציר הבא התינוק על החזה שלה.
כי היא הסכימה ללדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה